פסק-דין בתיק ע"פ 6914/04

המישנה לנשיא מ' חשין:

           בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי סגנית הנשיא, השופטת יפה הכט)  הכריז על זאב ולדימיר פיינברג - המערער והעותר לפנינו (המערער או פיינברג) - בר-הסגרה לרוסיה. בית המשפט לא היתנה הכרזה זו בהתחייבותה של רוסיה להשיב את המערער לישראל לריצוי מאסרו, אם אכן ייגזר עליו עונש מאסר. החלטה זו עוררה עלינו שני הליכים: אחד, ערעור (פלילי) על החלטה, ושניים, עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה כי יורה על הגשת כתב אישום נגד המערער בישראל, וכי יפסיק - במקביל - את ההליכים להסגרתו לרוסיה.

עיקרי העובדות שלענין

2.        ביום 15.5.02 ביקשה ממשלת רוסיה מישראל כי תסגיר לידיה את המערער להעמדתו לדין ברוסיה בעבירות של גניבת חפצים בעלי ערך היסטורי, מדעי או תרבותי מיוחד והברחתם אל מחוץ לגבולות רוסיה, עבירות לפי הסעיפים 78 ו-147 לחוק הפלילי של הפדרציה הרוסית. המערער הואשם בכך כי בתקופה שבין 10.8.1994 לבין 9.12.1994 גנב מהארכיון הלאומי ההיסטורי שבעיר סנט-פטרסבורג (הארכיון), יחד עם שניים אחרים, מיסמכים עתיקים רבים בעלי ערך כספי והיסטורי ששווים נאמד בכ- 24,000,000 דולר. לאחר-מכן, זה דבר הבקשה, הבריח המערער חלק מהמיסמכים לגרמניה בבקשו למוכרם שם. להלן בראשי פרקים סיפור המעשה כמתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.        המערער, סוחר בכתבי עת, בעתיקות וביצירות אמנות, פירסם בשנת 1994 מודעה בעיתון המקומי בעיר סנט-פטרסבורג בה הודיע כי מעוניין הוא לקנות מיסמכים עתיקים. זמן קצר לאחר מכן פנה אליו שוטר רוסי בשם אלכסנדר איוונוביץ בספמטנוב (בספמטנוב), והציע למכור לו מיסמכים עתיקים. בספמטנוב גנב אותם מיסמכים מהארכיון, בו עבד כשומר.

4.        המערער הציע לבספמטנוב כי יאפשר לו להיכנס לארכיון כדי לגנוב מתוכו מיסמכים עתיקים - בתמורה לכך הציע המערער לבספמטנוב כסף ושווה-כסף בסכומים ניכרים - ובספמטנוב נעתר להצעה. כך נכנס המערער לארכיון פעמים אחדות - הוא ושותפו למעשה: אלכסנדר אנדרייביץ' זייצב (זייצב) - והשניים הוציאו מן הארכיון מיסמכים היסטוריים רבי-ערך, בהם צווים של הצארים. שווים הכולל של המיסמכים היה כ- 24 מיליון דולר. המערער הבריח מיקצת מן המיסמכים לגרמניה - במטרה למוכרם במכירה פומבית - אך במהלך הדברים נתגלה דבר הגניבה והמערער נעצר ברוסיה. ביום 26.3.1996 שוחרר המערער בערבות, ולאחר נמלט מרוסיה והגיע לישראל ביום 7.10.1996. בשנת 1997 זכה המערער באזרחות ישראל.

5.        זייצב ובספמטנוב הורשעו ברוסיה בעבירה של גניבת מסמכים בעלי ערך היסטורי, מדעי או תרבותי, ועל השניים נגזרו עונשי מאסר ממושכים: על זייצב נגזר עונש של 11 שנות מאסר (שהופחת לאחר מכן ל-7 שנות מאסר) ואילו על בספמטנוב נגזר עונש של 9 שנות מאסר.

6.        ביום 15.5.02, למעלה מחמש שנים לאחר בריחתו מרוסיה, הוגשה לישראל בקשה מטעם ממשלת רוסיה להסגיר את המערער לידיה. נעיר בהקשר זה כי רוסיה הצטרפה לאמנה האירופאית בדבר הסגרה (כתבי אמנה 647, כרך 17, עמ' 87) (האמנה) רק בשנת 2000, ולפיכך לא יכלה לבקש את הסגרתו של המערער לידיה עד לשנה זו.

7.        ביום 3.6.2003 הגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה להכרזתו של המערער בר הסגרה לרוסיה. וביום 29.6.2004 נעתר בית המשפט לבקשה והכריז על המערער בר הסגרה לרוסיה. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין חובה מכוח הדין להתנות את הסגרתו של המערער לרוסיה בהחזרתו לישראל לריצוי עונשו, אם אכן ייגזר עליו עונש מאסר בפועל. על החלטה זו הערעור שלפנינו, ובמקביל לו העתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה.

תשתית נורמטיווית

8.        כהוראת סעיף 1 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (החוק או חוק ההסגרה) "לא יוסגר אדם הנמצא בישראל לידי מדינה אחרת אלא לפי חוק זה". חוק ההסגרה קובע קיומם של תנאים מתנאים שונים - תנאים מוקדמים - להסגרה, ועיקרי תנאים אלה מתקבצים אל הליך הכרזתו של מבוקש להיותו בר-הסגרה. המערער כפר לפני בית-המשפט המחוזי - ומוסיף וכופר הוא לפנינו - בקיומם של תנאים מוקדמים אלה ואחרים בעניינו, ובטיעוניו נפרט להלן. בתחילה נדבר בטענותיו הכלליות של המערער ולאחר מכן נעבור ונדון בטענותיו הפרטיקולריות, טענות הנוגעות לעניינו הספציפי. נקדים ונאמר, כי מיקצת מטענות המערער חוזרות על טענות שנטענו בפרשות הסגרה קודמות שנדונו בבית המשפט העליון; הטענות נטענו - וזכו לתשובה. באותם עניינים נפנה אל ההלכה שנקבעה ונקצר במקום שיכולנו להאריך.

חוקתיות תיקון מס' 7 לחוק ההסגרה

9.        שאלה ראשונה שלענייננו נסבה על היחס בין הסגרתו של פלוני למדינת-חוץ לבין היותו של אותו פלוני אזרח ותושב ישראל. קובע ומורה אותנו בהקשר זה סעיף 1א(א) לחוק ההסגרה: